 |
|
 |
|  | | מחקר חדש של אוניברסיטת חיפה חושף: 42% מבני הנוער לא מדווחים על כך שעברו התעללות |
מהממצאים עולה כי גם לאחר שהוצאו מביתם לפנימיות בעקבות פגיעה מינית, רגשית או פיזית - רק 58% מבני הנוער מדווחים שעברו פגיעה כלשהי. עוד עולה מהמחקר, כי יותר בנים מאשימים את עצמם בפגיעה שחוו בהשוואה לבנות.
גם לאחר שהוצאו מביתם לפנימיות שיקומיות, טיפוליות או פוסט אישפוזיות בעקבות פגיעה מינית, רגשית או פיזית, רק 58% מבני הנוער בסיכון מדווחים שעברו פגיעה כלשהי, כך עולה ממצאים ראשוניים של מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה. הממצאים המלאים מוצגים בכנס בינלאומי ראשון מסוגו בנושא אלימות והתעללות בבני נוער שנערך בימים אלה באוניברסיטת חיפה.
במחקר הנוכחי נבדקו 279 בני נוער בין הגילאים 12-17, שמהווים מדגם מייצג של בני נוער בסיכון בגילאים אלה ששוהים בפנימיות שיקומיות, טיפוליות או פוסט-אישפוזיות. משמעות השהייה בפנימייה מסוג זה היא שבני הנוער עברו פגיעה כלשהי והם מוגדרים 'בני נוער בסיכון':כ- 30% מבני הנוער הוצאו מהבית בצו בית משפט והיתר הוצאו בהסדר שנקרא על ידי אנשי מקצוע 'בצל החוק' או בהסכמת ההורים. את המחקר ערכו פרופ' צבי איזיקוביץ', פרופ' רחל לב-ויזל, ד'ר גיא בקר וד'ר לורה סיגד, כולם מהמרכז לחקר החברה באוניברסיטת חיפה והוא מהווה חלק ממחקר נרחב יותר שבוחן את תופעת הפגיעה וההתעללות בקרב ילדים ובני נוער [15000 ילדים מדגם מייצג של אוכלוסיית הילדים בישראל] , את הפער בין חשיפה לפגיעה ודיווח ומה הגורמים המעודדים או מעכבים דיווח. המחקר ראשון מסוגו בישראל, הוא פרויקט משותף עם משרד הרווחה ומשרד החינוך באמצעות שפ'י הממומן על ידי חברת טראינה בראשות מר גיל מנדלזיס.
מהממצאים עולה כי מתוך בני הנוער שאמרו במסגרת המחקר שהם עברו פגיעה, רק כשני שליש דיווחו גם לגורם חיצוני כלשהו על כך שנפגעו. הבדל משמעותי נמצא בין הבנים והבנות: בעוד שרק 51% מהבנים שעברו פגיעה גם דיווחו עליה לגורם חיצוני, אצל הבנות 81% דיווחו.
מממצא בולט נוסף הוא שהבנים נוטים יותר לייחס את האשמה לפגיעה לעצמם ופחות לפוגע עצמו בהשוואה לבנות. בהתאם, בנים גם נוטים יותר להפחתת החומרה של הפגיעה לעומת בנות. ממצא מעניין נוסף הוא שהזנחה בין אם פיזית ובין אם רגשית אינה נתפסת על ידי בני הנוער כפגיעה.
הגורמים הטיפוליים, שמהם קיימת הציפייה לזהות ולטפל בבני הנוער, הם גם הגורמים שלהם בני הנוער מסרבים יותר מאחרים לדווח: 45% אמרו שהם לא מוכנים לדווח על פגיעה לרופאים או אחיות ו-41% אמרו שלא יהיו מוכנים לדווח על פגיעה לעובדים סוציאליים. כרבע מבני הנוער אמרו כי לא יהיו מוכנים לדווח על פגיעה לאביהם או לאימם. סיבה העיקרית לאי הדיווח היא פחד או בושה [62%] ואחריה החשש שכל המשפחה תפגע [50%]. 30% חוששים שהפוגע עצמו - בן משפחה בדרך כלל - יפגע ו-26% לא ידווחו מחשש מהפוגע. כ-30% חוששים שלא יאמינו להם.
כאמור, ממצאי המחקר הנוכחי מוצגים בכנס בינלאומי ראשון מסוגו, שנערך באוניברסיטת חיפה בימים אלה, בנושא התעללות והזנחת ילדים ובני נוער. מטרת הכנס היא להעלות למודעות הציבור את הסוגיות המורכבות הקשורות בסוגי המאפיינים, הדיווח והטיפול בסוגי התעללות שונים בילדים על רקע התגברות מעשי האלימות והפגיעה בילדים חסרי ישע. הכנס מבקש לקיים שיח בין אנשי מקצוע מהארץ ומחו'ל, מעצבי מדיניות וחוקרים כדי להחליף ידע בתחום חשוב זה ולפתח יחדיו דרכים להתמודדות טובה יותר עם התופעה הקשה והכואבת. לצד המרצים מישראל ישתתפו בכנס מרצים מארה'ב, קנדה, אוסטרליה וממדינות נוספות. את הכנס מארגנים המכון לחקר החברה באוניברסיטת חיפה ומכון חרוב.
בין עשרות הפאנלים שייערכו בכנס: רצח ילדים בידי הוריהם - תמונת מצב עדכנית; הערכת מסוכנות ודרכי התערבות להפחתת התנהגות מסוכנת של ילדים פוגעים מינית וילדים עם התנהגויות בעלות אופי מיני; 'גאולה מרצון' - בעקבות אמהות וילדים שיצאו מקבוצת גואל רצון; בריאות הנפש של הילד בפלסטין - ד'ר תאופיק סלמאן, כפר הילדים-הגדה המערבית; ועוד פאנלים רבים אחרים.
לימודי עבודה סוציאלית
אוניברסיטת חיפה
ייעוץ לימודים
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
בקשתך ליעוץ לימודים התקבלה ותועבר לטיפול ע'י
מוסדות הלימוד המבוקשים. |
|
 |
|
