אוניברסיטת בן גוריון: ממצאים חדשים מסקר הביטוח הלאומי הוצגו לראשונה

על פי הממצאים, 81.1% מהמשפחות בישראל חיות בביטחון תזונתי,  8.3% חיים  באי- ביטחון תזונתי קל, ו-10.6% באי-ביטחון תזונתי ניכר. הממצאים מצביעים על הבדלים ניכרים בין קבוצות אוכלוסייה שונות ברמת האי ביטחון תזונתי שלהם: רמת האי-ביטחון התזונתי גבוהה יחסית בקרב משפחות גדולות [42.3%] ונמוכה יחסית בקרב משפחות של קשישים [12%]. כמו כן, שיעור המשפחות שדיווחו על תחושת אי ביטחון תזונתי בקרב מקבלי קצבאות הבטחת הכנסה הוא גבוה, מעל למחציתן. גם השיעור בקרב משפחות ערביות והחד הוריות מתקרב ל-50%.
בבחינת ההבדלים הגיאוגרפיים מתברר שרמת האי-ביטחון התזונתי הגבוהה ביותר נמצאה במחוז ירושלים ולאחריו מחוז הצפון. לאחר מכן במחוזות הדרום וחיפה נמצאה רמה הדומה לממוצע, ואילו במחוזות תל אביב והמרכז רמת האי ביטחון תזונתי נמוכה בהשוואה לממוצע הארצי.
אי ביטחון תזונתי מוגדר על ידי החוקרים כמצב שבו המשפחה לא מסוגלת לספק את צרכי המזון בכמות ובאיכות המתאימה לה, ונאלצת להסתפק במה שידה משגת. אי ביטחון תזונתי ניכר הוא מצב הנובע ממחסור כלכלי שבעטיו משפחות חוות מחסור במזון לעיתים שכיחות.
לדבריה של עו'ס נעמה לוין, מנהלת מרכז המידע לקידום ביטחון תזונתי בישראל, 'החל מסוף שנות ה-90, אנו ערים להתפתחותה של בעיית חוסר הביטחון התזונתי והרעב בישראל. אך היום, עשור מאז החל המאבק והמחקר בתחום, הבעיה עדין אינה מוגדרת למעשה כבעיה חברתית המחייבת את הממשלה בפיתוח והפעלת מענים ותכניות למיגורה. ובכל זאת, מספר צעדים שננקטו לאחרונה, מעידים על שינוי אפשרי בגישת הממשלה והכנסת לבעיית חוסר הביטחון התזונתי. בסוף שנת 2004 חוקק חוק ארוחה יומית לתלמיד; בשנת 2008 , בעקבות בגץ שהגישה עמותת לתת, הוקמה ועדה בין משרדית לבחינת אחריות המדינה לביטחון התזונתי של תושביה, אשר הכינה המלצות למאבק בבעיה.  באוגוסט שעבר, עבר בכנסת חוק המועצה הארצית לביטחון תזונתי, המורה על הקמת מועצה שתייעץ לשר הרווחה בנושא זה.  למרות שעדין לא נראו צעדים קונקרטיים בשטח, אנו מברכים על התקדמות זו ומצפים כי תעבור לפסים יישומיים בעתיד הקרוב. לצד זאת, אנו מוקירים על הסקר שערך לראשונה המוסד לביטוח לאומי ורואים בו מהלך תקדימי. אנו מקווים  שמדידת הבעיה תמשיך ותעשה באופן רציף ושיטתי. אין ספק כדי מדידה שיטתית הינה תנאי הכרחי להגדרת הבעיה ולפיתוח מענים חברתיים ומדיניות חברתית כדי להתמודדות רצינית עימה'.
לדבריו של ד'ר רוני קאופמן, יו'ר המוקד לביטחון תזונתי ולמאבק ברעב, 'הסקר של ביטוח לאומי הינו שלב נוסף בהגדרת הבעיה כחברתית. מהממצאים עולה כי הבעיה הפכה למתמשכת וקבועה ואולי אף העמיקה. נדרשת התערבות שלטונית ברמה הארצית והמקומית הכוללת תכניות ייעודיות, לפני שנגיע לתת תזונה רחבה. זאת על-ידי הבטחת הכנסה נאותה, פעילות ישירה של הספקת הזנה במסגרות מיוחדות, חיזוק יכולתה של המשפחה לתרגם את תקציבה לתזונה הולמת והספקת סיוע חרומי. חרפת הרעב בישראל אינה של הסובלים מהבעיה אלא שלנו כחברה המאפשרת שמצב כזה יהיה במחוזותיה'.

מידע לימודים טלפוני ארצי >>  03-9213193