עידן האינטרנט, הסוף לפרטיות?

פרויקט זה הינו פועל יוצא של סמינר דיון חוצה מדיה, בהנחיית ד'ר אזי לב און, טל לאור ועידן שקד. יתרה מזאת, תחנות ארציות מגלות עניין רב בקונספט זה וכרגע התוכנית בהליך של מבחני בד.
התוכנית תדון בנושאים שיש עליהם מחלוקת בקרב הציבור לדוג'; המתת חסד, ניסויים בבעלי חיים, זיהוי ביומטרי ועוד. הפעם בתוכנית, דנו בנושאים ובשאלות הבוערות, שצצות עקב השימוש ההולך וגובר באינטרנט; פרטיות ולגליזציה ברשת.
הדיון נערך בהשתתפות אורחים באולפן, בעלי כובעים מגוונים, עם זיקה וקשר לנושא, קבוצת מיקוד של כ- 50 סטודנטים וכמו כן, הועלו לשידור באמצעות הסקייפ, עוד שני מומחים בתחום.
אין פרטיות באינטרנט, כל העניין בפלטפורמה הזאת זה שיתוף והפצה. לא כולם נותנים חשיבות לפרטיות שלהם ברשת, כך אומר עו'ד יורם ליכטנשטיין, המתמחה בתחום דיני אינטרנט, טכנולוגיה, מחשבים וקניין רוחני, ובכך בעצם אנו פותחים את הנושא הראשון לתוכנית זו- הפרטיות האישית באינטרנט.
עו'ד יהונתן קלינגר, מתמחה בחופש המידע, משפט וטכנולוגיה, שמירה על פרטיות ברשת וקניין רוחני, שהתארח באולפן, טוען שיש שני סוגי פרטיות שצריך להבדיל ביניהם: פרטיות אישית- מה אני מחליט לשתף או לא לשתף ברשת, ופרטיות מערכתית- המידע האישי שלנו שנלקח על ידי אתרים שעוקבים אחרינו לצורכי מסחר ופרסום, קלינגר עוד הוסיף, לא צריך את מועצת האינטרנט, צריך לאכוף את החוק שקיים היום.
רוב הציבור לא מודע לזה שאוספים עליו מידע כך אומר אורי זילברשטיין, סמנכ'ל התפעול הכללי של חברת דוראן, בעל ניסיון עשיר בתחומי השיווק האינטרנטי, ומנהל מספר מרכזי מידע ובלוגים בנושאי שיווק באינטרנט, גם הוא אחד הפאנליסטים שהתארחו באולפן.
אבל יש תקנון זה בטח מה שאתם אומרים לעצמכם. ובכן, לא תמיד זה עוזר.
סקר שנערך בקרב קבוצת המיקוד מראה כי רק 2% מתוך הנשאלים, אמרו שהם מעיינים בתקנון השימוש לעומת 41% שכלל לא קוראים אותו.
העניין עם התקנון זה שלא נותנים לך לראות אותו על סעיפיו אלא רק מופיע בתחתית העמוד כפתור הסכמה. הפרופיל השלם שנוצר עליך בינתיים, מועבר לחברות צד ג', שיעשו בזה את רצונם, כך טוען זילברשטיין.
עד כמה אנחנו רוצים פרטיות כשאנחנו מתחברים לרשתות כאלה? נזרקת השאלה לחלל האוויר על ידי ספיר ניסני, עיתונאית חוקרת בנושאים חברתיים בעיתוני רשת שוקן, ערוץ 2 וערוץ 10, ופעילה חברתית שנמצאת אתנו באולפן. ספיר ממהרת לענות: אני ממש לא חושבת שצריך צנזורה, כמה שיותר מידע זה טוב, השקיפות הזאת מצוינת בעיני.
אז האם הגולשים מודעים לחדירה לפרטיותם כאשר הם מוסרים פרטים אישיים?
בסקר שנערך בקבוצת המיקוד נמצא כי 60% מודעים לכך במידה רבה, לעומת 4% שמודעים במידה מועטה מאוד לפרטיותם ברשת.
עוד בנושא הפרטיות נשאל בסקר: באיזו מידה את\ה דואג לפרטיותך ברשתות החברתיות?
התשובות היו מפתיעות: רק 33% מהנשאלים דואגים לפרטיותם במידה רבה מאוד, 4% במידה מועטה ו- 16% כלל לא דואגים לפרטיות האישית שלהם.
אני חושב שהפרטיות נעלמה. אנחנו לקראת שנת 2013,  בסופו של דבר זה עניין של בגרות, הגולשים צריכים להבין את הסכנות, כך אומר שחר בר דוד, מייסד מקושרים- הרשת החברתית הישראלית, וייסד גם את שרוטונים- חברת האנימציה הנצפית בישראל, שגם נמצא אתנו בפאנל באולפן.
עו'ד חנוך מלביצקי, פעיל בתנועת הערבות, תנועה חינוכית-חברתית, שמטרתה להעלות את ערך הערבות ההדדית למרכז השיח הציבורי בחברה הישראלית, שנמצא באולפן גם כן אומר: אני לא איש אינטרנט, פחות מפריעה לי הסוגיה שלפיה מנסים למכור לנו דברים באינטרנט, אותי מטריד שכל שנה כמה בני נוער בוחרים להתאבד בעקבות הקנטות ברשת החברתית, עוד הוא אומר: חופש כמו כל דבר צריך לאזן אותו, רגולציה באה לתקן כשל שוק.
נושא ההחרמות בפייסבוק עלה בשנה האחרונה מדרגה, ונדמה כי רוב מקרי ההתאבדות בקרב בני נוער, נובעים דווקא מהחרמות למיניהן. חרם וירטואלי: הפייסבוק נתן סוג אלימות חדש, אלימות וירטואלית, כך אומר זילברשטיין, ומוסיף האינטרנט הוא שיקוף של התודעה האנושית, אם החרם לא התחיל בבית הספר, אז יתחיל חרם בפייסבוק.
אם כך, נשאלת השאלה- מדוע יש לנו פייסבוק? מה בעיקר אנחנו מחפשים שם?
אביב דוד, שמתארח באולפן על תקן המכור לאינטרנט ורשתות חברתיות, יש לו, שימו לב! 2500 חברים בפייסבוק. הוא טוען שאת כולם הוא מכיר באופן כזה או אחר, אין לו שום בעיה עם השיתוף בפייסבוק, והוא מסכם את החוויה כך: הפייסבוק הוא כלי טוב לעבודה ולשמירת קשר, קבלת תשומת לב ואהדה. גם ניסני מסכימה איתו, ואומרת: הפייסבוק הוא במה, מקפצה, כרטיס ביקור. אם אני אחסום שם הכל, אז אני יכולה לסגור את הפייסבוק לחלוטין, אין לו טעם. מלביצקי מוסיף כי היום, לדעתו, כבר קשה עד בלתי אפשרי להסתדר בלי הפייסבוק.
אז האם צריך למסד את פעילות האינטרנט בחקיקה?
בסקר שנערך נמצא כי 36% טוענים שיש לעשות זאת במידה רבה, לעומת 13% מהנשאלים שכלל לא מסכימים איתם וטוענים, שאין בכך כל צורך.
האינטרנט הוא מכרה זהב חברתי, טוענת ניסני, ובר דוד מוסיף, כי ביום שתהיה רגולציה לאינטרנט האינטרנט יגווע וימות. שחר בר דוד, טוען כי צריך להפסיק להאשים את האינטרנט, אלא אנחנו צריכים ללמוד מה לעשות, ומשם תבוא הישועה.
אין ספק שהאינטרנט כאן כדי להישאר. ונראה כי ככל שהטכנולוגיה תתפתח, יצוצו עוד ועוד בעיות והגבלות שנאלץ להתמודד איתן, אך כמו האינטרנט, גם אנחנו, מתפתחים ומשתכללים, ואין ספק שנעמוד בכך.

העמוד הראשי של אוניברסיטת אריאל