מחקר לימודים חדש במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון

לפי הממצאים, כ-60 אחוז מחילופי המידע המתפרסם בעיתונות היומית בישראל [הארץ, ידיעות אחרונות ומעריב], נעשים בין עיתונאים ומקורותיהם באמצעות הטלפון [נייד וקווי], בדיוק כמו לפני כעשור. לעומת זאת, טכנולוגיות תקשורת חדשות כמו רשתות חברתיות ורשת האינטרנט נמצאו כבעלות תרומה זניחה כמקור מידע לחדשות המתפרסמות [כ-5% בלבד מסך חילופי המידע].

ממצאים אלה סותרים את האמונה המקובלת במחקר ולפיה טכנולוגיות חדשות הביאו מהפיכה בשיטת העבודה של העיתונאים. הם מבוססים על שלושה מחקרים שנעשו על פני עשור [2001, 2007, 2012]., ומתפרסמים בימים אלה בכתב העת הבינלאומי Journalism and Mass Communication  Quarterly.

עוד נמצא כי מה שנקרא בעגה העיתונאית 'השטח', כלומר נוכחות בזירות אירוע ובראיונות פנים אל פנים עם מקורות מידע, הוא בעלת תרומה מזערית לחדשות המתפרסמות [כ-13% מחילופי המידע], אבל בזכות הפרספקטיבה ארוכת הטווח מתברר, כי בניגוד לתחושות הנוסטלגיה ולרגשי האשם של חלק מהעיתונאים, גם כעשר שנים לפני כן ביקורים של עיתונאים בזירות אירועים התקיימו בתדירות לא יותר גבוהה.

לדעת רייך, חוקר עיתונות ועיתונאי לשעבר, ממצאים אלה משמעותיים לא רק לחוקרים ועיתונאים אלא גם לציבור צרכני התקשורת, שמתעניינים בשאלה כיצד נולדות החדשות המתפרסמות, במיוחד בתקופות של קריאה להגדלת השקיפות העיתונאית.

לדבריו, להישענות על הטלפון כערוץ חילופי המידע המרכזי עם מקורות מידע, יש יתרונות עיתונאיים לא מבוטלים, שאנחנו נוטים בטעות לקחת כמובנים מאליהם. הטלפון מאפשר לעיתונאים משא ומתן על גרסאות המקור, הפעלת טכניקות ראיון, בקשת הבהרות והסברים, והבחנה באינפורמציה לא מילולית, כמו שתיקות או גמגומים של המקור. השימוש בטלפון גם מצמצם את האפשרות למקורות מתחזים, ומונע, ככל שהעיתונאי מתעקש על כך, העברה של יוזמת הניסוח מידי המרואיינים לידי דוברים ויחצ'נים. יחד עם זאת, בידיים פחות זהירות ומנוסות, ההישענות על מידע גולמי בעל פה היא בסיס לטעויות, אי הבנות, אי דיוקים והוצאת דברים מהקשרם.   

הבשורה הטובה, מסביר ד'ר צבי רייך, שלפחות בהיבט הזה של שיטת העבודה העיתונאיות והפעלת טכנולוגיות תקשורת, לא מצאנו סימנים ברורים להידרדרות בסטנדרטים העיתונאיים. הבשורה הרעה היא, שיש כאן עדות לשמרנות מסוכנת ומדאיגה, במיוחד בתקופה שבה הסתגלות לתנאים המשתנים של הסביבה העיתונאית נעשתה לעניין קיומי עבור ארגוני חדשות ועיתונאים.
לדעת ד'ר רייך, ממצאים אלה אינם ייחודיים לישראל. בארצות הברית לדוגמה יש יותר הישענות על טוויטר ובלוגים, אבל גם שם יש מחקרים המצביעים על שמרנות בדפוסי העבודה העיתונאים כמו גם באירופה. העניין הוא שמחקרים אלה הולכים לאיבוד בהמולת ההתלהבות של חוקרים, המתעקשים כי המהפכה הטכנולוגית בחדשות כבר התרחשה.

המחקר מבוסס על שלושה גלי ראיונות פנים אל פנים עם מדגם כתבי חדשות בשלושת העיתונים, שנערכו על פני כעשר שנים ובמהלכם התבקשו העיתונאים לשחזר כיצד ובאמצעות אלו טכנולוגיות השיגו מדגם אקראי של כמעט 1000 ידיעות עיתונאיות, שהם עצמם פרסמו זמן קצר לפני הראיון.

המאמר הוא חלק מפרויקט מחקר רחב היקף המתנהל על ידי ד'ר רייך במחלקה לתקשורת באוניברסיטת בן גוריון, העוסק בעשיית חדשות בישראל, במימון הקרן הלאומית למדע.